גבריאל כמורה
 | |
| לידה |
7 במאי 1946 ברסלאו, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
19 בנובמבר 2020 (בגיל 74) בריסל, בלגיה |
| מוקד פעילות |
פולין, ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
פולנית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
  | |
גבריאל כְמוּרָה (7 במאי 1946 - 19 בנובמבר 2020) היה פסנתרן ומנצח ישראלי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמורה נולד בוורוצלב שבפולין להורים ניצולי השואה. מגיל רך גילה עניין במוזיקה ובגיל שש החל לקבל שיעורי נגינה בפסנתר. בגיל 11 עלה לישראל, ובשנת 1960 התקבל ללימודים בבית הספר התיכון למוזיקה ע"ש תלמה ילין בתל אביב. מורו לפסנתר בשנים אלה היה נתן מישורי.
לאחר סיום התיכון המשיך כמורה בלימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב, אצל קארול קליין (פסנתר), עדן פרטוש ומרדכי סתר (הלחנה וגארי ברתיני (ניצוח). בעזרת מלגה צרפתית נסע ב-1968 ללימודים בפריז, אצל פייר דרוו והמשיך במלגה של קרן נורמן ללימודים בווינה בשנים 1970-1969, שם למד אצל הנס סווארובסקי. בקיץ 1969 השתתף בקורס מיוחד למנצחים צעירים בסיינה שבאיטליה בהדרכת פרנקו פרארה.
בספטמבר 1970 השתתף כמורה בתחרות למנצחים שנערכה בבזאנסון שבמזרח צרפת וזכה במקום השני.[1] בשנת 1971 השתתף כמורה בתחרות בינלאומית למנצחים צעירים בחסות הרברט פון קאראיין וזכה בפרס הראשון. בעקבות זכייה זו הוזמן לנצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין. באותה שנה זכה גם במדליית זהב בתחרות קנטלי בלה סקאלה במילאנו. זכיות אלו סללו את דרכו לזירת הניצוח הבינלאומית.
ב-1974 התמנה למנהלה המוזיקלי של תזמורת בית האופרה של אאכן בגרמניה. הוא החזיק במשרה זו עד שהתמנה ב-1983 למנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוכום שבגרמניה. ב-1987 עבר למשרת המנהל המוזיקלי של תזמורת המרכז הלאומי לאמנויות באוטווה שבקנדה. ב-2001 התמנה למנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית הלאומית של רדיו פולין בקטוביץ.
נפטר בגיל 74 ב-19 בנובמבר 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גבריאל כמורה, באתר AllMusic (באנגלית)
גבריאל כמורה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גבריאל כמורה, באתר Discogs (באנגלית)- מנחם שמואל, כמורה זוכה בפרס ראשון בתחרות בגרמניה, מעריב, 27 בספטמבר 1971
- גבריאל כמורה בספריית הקונגרס: [1]
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טלילה בן זכאי, אורות הבמה - ומה מאחריהם?, מעריב, 27 בספטמבר 1970